הורות משותפת מול הורות יחידנית

תופעת הרווקות בגיל מבוגר הולכת ומתרחבת עם השנים. אם בעבר הגיל הממוצע לנישואים היה שאמצע שנות העשרים, היום ניתן לראות יותר ויותר רווקים ורווקות בשנות השלושים והארבעים לחייהם שעוד לא מצאו את הזוגיות לה הם מייחלים. אנשים אלו, ובעיקר נשים, מתחילים בדרך כלל לחשוב על הבאת ילד לעולם מחוץ למסגרת הנישואים השגרתית, זאת בשל השעון הביולוגי שקורא להן להגשים את חווית האמהות לפני שיהיה מאוחר מדי. חשוב לציין שחלק מהנשים הרווקות בוחרות באופציות אלטרנטיביות בדרך להורות מתוך בחירה ולאו דווקא מתוך ייאוש ממציאת חתן.

שתי דרכים למימוש ההורות

האחת היא בחירה בהורות יחידנית. מי שבוחרת בדרך זו פונה בדרך כלל לתהליך של הפריה בבנק הזרע. מדובר בתרומה אנונימית, כאשר האישה שמשתמשת במנות הזרע של התורם אינה יודעת מי הוא מלבד פרטים פיזיולוגיים בסיסיים ואין לו שום חלק בתהליך ההריון, הלידה ובוודאי לא בגידול הילד. מדובר במשימה לא קלה ומאתגרת במיוחד, אך יש נשים רבות שמעדיפות לגדל ילד לבד מאשר בצורה משותפת עם אדם שאינו בן זוגן ובוודאי מעדיפות זאת על פני ויתור על חלום האמהות.
הדרך השניה, שהופכת להיות נפוצה יותר ויותר בשנים האחרונות היא דרך הורות משותפת. בתהליך כזה מדובר באנשים שרוצים להביא ילד לעולם ולגדל אותו ביחד, אך לא מתוך זוגיות מוסדרת, אלא באופן משותף. מדובר באנשים שהם לא בני זוג, אלא שותפם להורות. נשים שבוחרות במסלול של הורות משותפת הן אלה שהחליטו שהן לא רוצות או לא מסוגלות לגדל ילד לגמרי לבד.אלה נשים שחשוב להן במיוחד שלילדן תהיה דמות אב. אז הן מתחילות לחפש שותף להורות, שיהיה פרטנר מוצלח לגדל איתו ילד מחוץ לנישואים. הורות משותפת צריכה להיות מעוגנת בהסכם משפטי שמחייב ומזכה את שני הצדדים בכל מה שצריך לטובת הילד. על פי ההסכם נקבע אופן גידולו של הילד, תדירות ואורך מפגשיו עם האב, עקרונות החינוך שלו, מקום המגורים שלו ועוד.

לכל אחת מהדרכים יש יתרונות וחסרונות, מה שחשוב הוא שכל רווק או רווקה יבחנו את כל האופציות שעומדות בפניהם בדרך אל הגשמת ההורות ולא ימהרו לוותר על החוויה בגלל הקושי.