• הי אורח

כניסה לחברים

חיפוש מהיר

עד

מגזין הורות משותפת

תהליך מציאת שותף להורות: ראיון

25/07/2010

ראיון עם נ', עובדת סוציאלית בת 37 מרחובות שמצאה שותף להורות באתר גו בייבי ומספרת על החוויה שלה

 

נ' התיישבה מולי והזמינה הפוך חלש רותח. "אני מצטערת על האיחור" היא אמרה בעדינות, שלא מזכירה בכלל את האסרטיביות שהפגינה בטלפון. "דמיינתי אותך שונה" אמרתי בזהירות. היא חייכה חיוך רחב ואמרה "כן, אומרים לי את זה הרבה. טוב, מדיות שונות יוצרות אימפקט אחר" . התשובה המתוחכמת והשכלתנית שלה הסגירה מיד את ההשכלה הרבה שרכשה בתחום מדעי החברה. היא שוב חייכה ואמרה "טוב, לא באת לכאן לשמוע את הגיגיי הפילוסופים, שנתחיל?" ניסיתי לומר שנתחיל בזמן שלה, אבל הזמן שלה כבר הגיע- והיא החלה לספר לי איך הכל התחיל.

 
 

נ': את צריכה להבין שמי שמכיר אותי מלפני כמה שנים  לא היה יכול לנחש שאהיה אם לא נשואה. מאז ילדותי פינטזתי תמיד לפגוש את האיש הנכון, בזמן הנכון ולהקים משפחה. אפילו בגיל 34 לא ויתרתי על החלום הזה, ועשיתי כל מה שיכולתי כדי למצוא לי את הבן זוג שחלמתי עליו, ובואי נגיד, אפילו את זה שלא חלמתי להתפשר עליו (צוחקת). פשוט לא היה לי קליק עם הגברים שנפגשתי איתם, ונפגשתי עם הרבה. וכל הזמן היה לי בראש- נו, אני מתבגרת (אומרת בלחישה: לא מזדקנת! מתבגרת!), אני רוצה כבר ילדים.

 

אני: איך עלה לך הרעיון של להביא ילדים לא במסגרת נישואין?

 

נ': טוב, את יודעת, תמיד יש את המחשבה הזאת, אבל זה משהו שאתה לא רוצה באמת להתעסק איתו. אמרתי לעצמי שתמיד אוכל לעשות ילדים בלי בן זוג, אבל לא באמת האמנתי לעצמי. אמרתי את זה כדי להרגיע את עצמי, אבל למעשה רק בגיל 34 התחלתי להפנים את הרעיון הזה ולחשוב עליו בתור משהו שאני מסוגלת ורוצה לעשות.

 

אני: נשמע שמשהו קרה בגיל 34

 

נ': כן- מה שקורה זה גיל 35! קלטתי שאוטוטו אני מגיעה לגיל 35. זה גיל כזה משונה- רואים את האופק של הארבעים. חוץ מזה הריון בגיל 35 ומעלה אם כי הוא אפשרי היום נחשב כבעל יותר סיכונים. ופתאום אמרתי לעצמי: רבאק, את עוד מעט בת 35, ואין לך ילדים! ההבנה הזאת שאני רוצה ילדים עכשיו הכתה אותי. בכיתי המון באותה תקופה. לא ידעתי איך אני מצליחה למצוא בן זוג, להתחתן, להכנס להריון ולהקים משפחה. לא ראיתי את זה קורה.

 

אני: ואז התחלת לחשוב על האופציה של למצוא שותף להורות?

 

נ':  לא. ממש לא. הדבר הראשון שחשבתי עליו היה תרומת זרע . הלכתי ל בנק הזרע עשיתי את כל הפרוצדורות, אבל התחרטתי. חשבתי על הרגע שהילד שלי ישאל מי אבא שלו ואני לא אוכל לענות לו שום תשובה הגיונית. וגם הפחיד אותי שאין אפשרות לעשות בדיקות גנטית מקיפות יותר כדי לדעת מול מה אני מתמודדת. התחלתי להרגיש פחד- לא ידעתי פתאום אם אני מסוגלת לעשות את זה.

 

אני: המשפחה שלך תמכה בך בכל הסיפור?

 

נ': זה קצת מורכב כי הם תמיד היו שם בשבילי והקשיבו לי, אבל ידעתי שאמא שלי ממש לא רוצה שיהיו לי ילדים לא במסגרת נישואין. אני מגיעה מבית די שמרני, וזה קצת הקשה על ההתמודדות עם הנושא. הייתה תקופה שהרגשתי מאוד לבד. למזלי חברה טובה שלי שמעה על אתר של הכרויות לשם הקמת משפחה חדשה - גו בייבי- זה נשמע מוזר אבל החלטתי לנסות. נכנסתי לאתר, נרשמתי וחיפשתי שוב פרטנר אבל הפעם להורות ולא לזוגיות.

 

אני: ואיך זה היה לך?

 

נ': כמה פגישות ראשוניות עם כל מיני גברים היו ממש מביכות ולא ממוקדות, והרגשתי את הקושי, הציפייה והאכזבה שהייתי מרגישה בדייטים. היו כמה ימים ששוב התלבטתי אם זו הדרך הנכונה בשבילי, אבל גם הרגשתי שאין לי דרך לחזור מההחלטה שלי- שאני לא באמת רוצה לחזור מההחלטה שלי. המשכתי ונפגשתי עם לא מעט גברים, ובסוף מצאתי מישהו שחלקתי איתו דעות משותפות באשר לגידול ילדים, הוא היה מבוסס, נחמד ואיש שיחה נעים. הוא גיי- כך שלא פינטזתי שזה יהיה יותר מאשר הורות משותפת   , ואולי אפילו טוב שכך.

 

אני: ספרי לי קצת על תקופת ההריון

 

נ': אויש, איזו תקופה נהדרת ומשונה בו זמנית. הרגשתי כל כך מרוצה שנקלטתי להיריון- זה לא היה על הפעם הראשונה שעשיתי הפרייה, אבל לא נורא. הפרטנר שלי היה מאוד חמוד! הוא ליווה אותי כל הזמן והתעניין בכל בדיקה- ממש נעשינו חברים, או משפחה. החלטנו מראש גם מה הדברים שחשובים לנו בכל התהליך של ההריון והלידה- וניסחנו את הכל בחוזה. אני יודעת שזה נשמע נורא קר- אבל עצם זה שהיתה לנו הסכמה כתובה על פרטים טכניים ומהותיים עזרה לי להירגע ופשוט לסמוך עליו.

 

אני: ואיך זה היום?

 

נ': ליה החמודה שלי כבר בת שנה וקצת. אבא של ליה  גר קרוב אלינו ובא לבקר די הרבה. ליה כמובן גם נמצאת אצלו הרבה, אבל החלטנו שהיא תישן בשלב הזה רק אצלי כי היא עדיין מאוד קטנה וצריכה לחוש קביעות אובייקט וודאות. בינתיים אנחנו מאוד מסתדרים וטוב לנו עם זה. ליה פשוט מקסימה! היא יפהפיה וחכמה- היא ממלמלת ואנחנו ממש מחכים שתתחיל לדבר.

 

אני: ואיך את מסתדרת עם הקריירה שלך?

 

נ': בחרתי במקצוע שאני יכולה לעבוד מהבית- אני עובדת סוציאלית קלינית ומקבלת מטופלים בקליניקה שלי, כך שזה יחסית פשוט לי. אני גם מבקשת הרבה עזרה מהמשפחה שלי.

 

אני: איך הם עם ההחלטה? ועם ליה?

 

נ': ממש פלא ליה שלי! היא גרמה להם לשכוח את כל הדיעות הקדומות שלהם. הם כל כך מאושרים שעשיתי את הצעד שעשיתי. הם גם גאים בי על זה! ההורים של זיו נפטרו כשהיה צעיר אז מאוד חשוב לו הנוכחות של ההורים שלי, והם למעשה בקשר די טוב בינהם. נראה לי שהם מחבבים אותו.

 

אני: ואיך היית מסכמת את התהליך שעברת?

 

נ': לא הייתי רוצה לסכם- אני עדיין בתהליך, ובכלל- אני מאמינה שכל החיים זה תהליך, במיוחד הורות   . מה שכן, לכל מי שחושב על האופציה של הורות משותפת חשוב לי להגיד שזה לא קל, ויש קשיים- אבל זה שווה את זה.

 

 

 


חזרה למגזין

(137) Online

הורות משותפת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת

(137) Online

הורות משותפת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת
הורות אחרת